מגדלי קבורה – מחוסר מקומות לקבורה מתבצעת קבורה בקומות

בוודאי שמתם לב בביקוריכם בבתי העלמין לקצב הגידול המהיר של השטחים לקבורה, ההולכים וכובשים עוד ועוד שטחים משנה לשנה. עתודות הקרקע לקבורה של ישראל אכן הולכות ומצטמצמות, ובחברה קדישא מנסים לקדם פתרונות חדשניים שגם יתאימו לחוקי ההלכה וגם יתנו פתרון לבעיה.

ישנם כמה סוגים של קבורה, וחלקם אכן מציעים פתרון מצוין לבעיית הקרקע, אך עם זאת חברה קדישא נתקלים בקושי לשווקם (למשל קבורה בכוכים, שבה נטמנים הנפטרים בתוך קיר והאבלים ניצבים מול מצבה – לוחית זיכרון).

אחד מסוגי הקבורה שהולך ותופס תאוצה בישראל הוא קבורה בקומות (או בשמו האחר "קבורה רמה").

מהי קבורה בקומות:

משמעותה של קבורה זו היא בניית קומות נוספות בבית העלמין על עמודים. "רצפת" כל קומה מרופדת באדמה ובה נקברים הנפטרים בקבורה רגילה. כך נוצרים כמה מפלסים, והפוקדים את הקבר נמצאים בתוך חלל שלו "רצפה" (האדמה עם הקברים) ותקרה.

המפלס העליון ביותר הוא היחיד שנשאר פתוח ללב השמיים. כיוון שזוהי קבורה לפי כל כללי ההלכה, שבה נטמן הנקבר בקרקע ומעליו מוקמת מצבה כמו בכל קבורה בבית עלמין פתוח, הופך סוג הקבורה הזה לפופולארי יותר ויותר. מלבד היתרון של חיסכון בקרקעות מעניקים המפלסים של קבורה בקומות גם מחסה למבקרים מפני השמש, הרוח והגשם, ובכך גם מגנים על הקבר משחיקה ולכלוך.

אין ספק שייקח עוד זמן מה עד שהישראלים יתגברו על הקושי המנטאלי שבמעבר לסוגי קבורה אחרים. ההרגל לפקוד קבר שנחפר באדמה בשטח פתוח מוטמע עמוק בתרבות היהודית והישראלית. עם זאת, ייתכן שבעתיד הלא כל כך רחוק לא תהיה לנו ברירה – כבר עכשיו ישנם בתי קברות רבים שהוכרזו כסגורים ואינם מוכרים חלקות קבר חדשות. כנראה שהפתרון באמת טמון לא בהקצאת שטחים חדשים אלא בשינוי הדרך שבה נהגנו לחשוב עד כה על קבורה.