מצבות זיכרון והנצחה

אתמול התפרסמה כתבה נרחבת בנושא גניבות בתי נרות נשמה בבתי עלמין בישראל.

כמו שכבר נאמר בעבר הסיבה למגפת גניבות בתי נרות נשמה היא חומר הגלם ממנו מייצרים את בתי נרות הנשמה על מצבות בבתי עלמין – החומר הוא מתכת אשר מחירו נסק בשנים האחרונות וגנבי המתכות גונבים מתכות מכל הבא ליד כדי למכור אותן לאחר מכן בשוק הסחורות. מה עוד שגניבה בבתי עלמין בישראל זה די פשוט כיוון שאין אבטחה בבתי עלמין או מישהו שנמצא במקום ומפריע לגנבים לעשות את מלאכתם.

בכתבה ראיינו קבלן מצבות שסיפר שהמגפה החלה לפני כשש שנים ומאז לא מפסיקה מה שהוביל את מפעלי מצבות להחליף את בתי נרות נשמה העשויות ממתכת לבתי נרות נשמה העשויות מחומרי גלם פחות "עסיסיים" לגונבי המתכות (אלומיניום לדוגמה).
פתרון נוסף הוא להתקין בית נר נשמה סולארי על גבי המצבות במקום מתקן נר נשמה סטנדרטי (מתקן הנר הסולארי עשוי מפלסטיק).

בבית עלמין בירושלים שצולם בכתבה הראו חלקות שלמות שבהן כל בתי נרות הנשמה נעקרו מן מצבות הקברים. בנוסף הראו שבחלקת קברו של הרב יצחק כדורי נאלצו להתקין מצלמות אבטחה על מנת להפסיק את גניבת הנרות בחלקה.

מבצע "מרכבות הפלדה 7" – מבצע לתפיסת גונבי בתי נרות נשמה ומתכות בישראל

לפני כשנתיים ביצעה המשטרה מבצע ללכידת גונבי המתכות – "מרכבות הפלדה 7" נקרא המבצע וכלל סיור מקיף של כוחות המשטרה וצוות להב 433 (צוות משתוף של המשטרה, רשות המיסים, משרד הפנים ואיכות הסיבה בישראל) במגרשי מתכות שהיו חשודים למשטרה כמגרשים אשר קולטים את הסחורות הגנובות של גונבי המתכות.
המבצע הוביל ללכידת מספר גנבים, וקנסות לבעלי מגרשים אשר החזיקו סחורות אסורות. כך לדוגמה נתפס בעל מגרש עם קרוב ל- 300 בתי נרות נשמה במגרשו.

חשוב להבין שמגפת גניבת מתכות לא רק פוגעת בבתי עלמין בעקבות גניבת נרות נשמה ואותיות על גבי מצבות אלא בכל תשתיות מדינת ישראל בעקבות גניבת תמרורים, מעקות, כבלים של חברות תקשורת טלפונית ועוד.

לדעתי יש להזעיק את "מרכבות הפלדה 7" למבצע נוסף. קדימה!

תרומת איברים – מוות שמציל חיים
תרומת איברים היא נושא שעדיין שנוי במחלוקת בקרב הציבור הישראלי, ושעולה חדשים לבקרים לדיון בסוגי המדיה השונים. למרות קמפיינים שנערכו בשנים האחרונות בנושא, אחוז האנשים שחותמים על הרשאה לתרומת איברים במקרה מוות ואחוז המשפחות המסכימות לתרום את איברי יקיריהם הוא עדיין מן הנמוכים בארצות המערב.

הסיבות לסירוב לתרומה הן בסופו של דבר רגשיות בעיקרן ולא רציונליות. יש התולים את הסירוב באיסור הלכתי, אך גם בקרב רבנים שונים ניטש היום ויכוח לגבי הנושא. נדמה שאי הנוחות הגדולה שחשים רוב האנשים ביחס לתרומת איברים קשורה בעיקר לטאבו הדתי-תרבותי על חילול כבוד המת, טאבו שתקף גם לגבי ישראלים חילונים, וגם לקושי בהשלמה עם המוות. כל אלה כאמור מובילים לכך שאחוז תרומת האיברים בישראל נמוך מאוד, אף על פי שסיפורים על תרומת איברים נתקלים בדרך כלל באהדה ציבורית רבה.

מדי פעם עולים על הפרק רעיונות שונים לעידוד תרומת איברים. עמותת "מנוחה נכונה" היא אחת מהגופים שהתגייסו על מנת לקדם מטרה חשובה זו.

תרמת איברים? קבל קבורה אזרחית חינם בבית העלמין האזרחי בכפר סבא

עמותת "מנוחה נכונה" היא עמותה ציבורית ללא כוונת רווח, המפעילה בתי עלמין אזרחיים בכפר סבא, בטבעון ובבאר שבע. בבית העלמין של העמותה יכולים להיקבר אנשים החפצים בטקס קבורה אזרחי או שאינם עומדים בקריטריונים לקבורה של חברה קדישא (לא יהודים, זוגות לא נשואים הרוצים להיקבר זה לצד זה ועוד).

בעוד תושבי כפר סבא, טבעון ובאר שבע זכאים להיקבר חינם בבתי העלמין של העמותה, נדרשים לשלם אלה שאינם תושבי העיר 15 אלף ש"ח כדמי קבורה במקום. אלא שבכל הנוגע לבית העלמין בכפר סבא, יש להם כיום אפשרות להיקבר חינם אין כסף אם הם נמנים עם ציבור תורמי האיברים.

"מנוחה נכונה" הכשירה חלקה מיוחדת שבה יכול להיקבר חינם כל אדם שתרם את איבריו. העמותה רואה בפעילותה זו מתן כבוד לתורם, והמרכז הלאומי להשתלות מציב על קברי פרח מפוסל כדי לציין את תרומתו הייחודית של הנפטר.

העמותה מקווה כי הפרויקט הייחודי יהיה גורם נוסף שיתרום לעידוד הפיכת תרומת איברים בישראל ללגיטימית הרבה יותר.

לבחור את מקום מנוחתנו האחרונה

אף שהמוות הוא חלק בלתי נמנע ובלתי נפרד מהחיים, התרבות המערבית נוטה להדחיק ולהכחיש אותו. המחשבה על המוות שלנו או של הקרובים לנו מעוררת בנו עצבות ובחלקנו גם חרדה גדולה, וכך העיסוק ב"ענייני הלוגיסטיקה" שלאחר המוות (מהפטירה ועד הצוואה) הוא דבר שרבים מעדיפים שלא להתמודד עימו עד לגיל מבוגר מאוד או עד לרגע הפטירה. במקרים אלה, קביעת מקום הקבורה והזמנת המצבה ייקבעו על ידי בני המשפחה האבלים.

למרות האמור לעיל, ישנם בכל זאת אנשים המעדיפים לקבוע מראש את מקום קבורתם ואת המצבה שתוצב על קברם עוד בעודם בחיים. עמם נמנים אלה הרוצים להיקבר ליד בן זוגם וכאלה המעוניינים להיקבר בבית עלמין מסוים. אלה המחליטים על סוג המצבה שיקימו על קברם עוד בחייהם רוצים בדרך כלל להרגיש סוג של שליטה מסוימת, מעין צוואה רוחנית, על הדרך שבה ייזכרו.

בזמנים עברו היה נהוג בקרב משפחות אמידות לבנות אחוזות קבר משפחתיות, כך שגם אנשים צעירים מאוד ידעו היכן ייקברו ביום מן הימים – יחד עם בני משפחתם. בבתי העלמין הישראליים של ימינו כבר אין אחוזות קבר וישנה מצוקת קרקעות קשה, כך שעל מנת להבטיח שבני זוג או בני משפחה ייקברו זה לצד זה יש לרכוש את המקום מראש.

לעצב את הזיכרון

בדרך כלל בוחרים האנשים הרוכשים חלקות קבר מראש לעשות זאת בבתי עלמין פרטיים המציעים אווירה אסתטית, אישית ומיוחדת. גם מזמיני המצבה לעצמם בדרך כלל ישקיעו ויבחרו לעצב לעצמם מצבה ייחודית שתבטא את אופיים שלהם.
נכון הוא שמצד אחד שרכישה מראש של חלקת קבר ו/או עיצוב מצבה מראש משמעותם הוצאה כספית לא מבוטלת, אך מצד שני הרוכש חש שקט נפשי וביטחון שהפרט הלוגיסטי הזה יהיה מאורגן ומוכן ברגע האמת ויחסוך התנהלות ביורוקרטית והוצאה למשפחה הנשארת מאחור. מעבר לכך, יש להניח כי הטיפול בצד זה של המוות בעודנו בחיים עוזר בהתמודדות עם הידיעה על הסופיוּת שלנו: אנו בוחרים בעצמנו את המקום, את האבן ואת הכיתוב שילוו את יקירנו מדי שנה וקובעים לפחות חלק מהדרך שבה נרצה להיזכר.

עלייה לקבר – לא לכולם!

מצוקת הקרקעות בבתי העלמין (ויש האומרים גם תאוות בצע פשוטה) מביאה לכך שבתי העלמין בישראל הופכים לצפופים יותר ויותר.
בביקוריכם בבתי הקברות בוודאי הבחנתם בתופעה ההולכת וגוברת של הקצאת חלקות קבורה נוספות על חשבון השבילים ודרכי הגישה. הוסיפו לכך את המנהג לכרות קברים המרוחקים זה מזה בכמה עשרות סנטימטרים ספורים – בניגוד לבתי הקברות באירופה, שם הקברים מרוחקים יחסית זה מזה – וחשבו על הקושי העומד בפני אדם המוגבל פיזית המבקר במקום.

הנגישות בבתי עלמין אינה בעייתית רק לאדם המשתמש בכיסא גלגלים, אלא גם למתקשים בהליכה, שהמעבר הצר בין הקברים מהווה עבורם סכנה של ממש.

האבסורד הוא שהנגשת בתי העלמין (כמו גם הנגשת מבני ציבור אחרים, אבל זה כבר סיפור בפני עצמו) אינה כרוכה בעלויות רבות אלא מצריכה בעיקר תכנון מראש ותשומת לב.

הקושי המיוחד של נכי צה"ל

פן מקומם במיוחד של בעיית הנגישות בבתי עלמין נוגע לבתי העלמין הצבאיים. עמותת "נגישות ישראל" ערכה לאחרונה סיור בבתי עלמין צבאיים יחד עם חברי הכנסת אילן גלאון (מרצ) ומשה מטלון (ישראל ביתנו). גלאון ומטלון, נכים בעצמם, חוו על גופם את בעיית הנגישות בבתי עלמין אלה. "האדם שמגיע לבית העלמין נתקל בביזיון ובהשפלה", אמר ח"כ גלאון. "לעשות רמפה פשוטה בעלות של מאות שקלים זה דבר בסיסי, על מנת שלכל אדם תהיה יכולת להגיע לקברים בצורה מכובדת".

לבתי העלמין הצבאיים מגיעים רבים, במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על מנת לחלוק כבוד לקרוביהם וחבריהם לנשק שנפלו במהלך שירותם. חלק מהמבקרים הללו הם נכים בעצמם שנפצעו במהלך שירותם. כך, בעצם, קורה כי דווקא ביום הזיכרון ובמהלך השנה בכלל נמנעים קרובי משפחה וחברים לנשק המוגבלים פיזית מלבקר בבתי העלמין הצבאיים ולהשתתף באזכרות הכואבות.

משרד הביטחון מסר בתגובה לסיור כי הוא משקיע מיליוני ש"ח בהנגשת בתי העלמין הצבאיים אך למרבה הצער ישנם בתי עלמין שבהם לא ניתן לבצע הנגשה כיוון שזו תצריך הזזת קברים.

כל שנותר הוא לקוות כי להבא בעיית הנגישות תילקח בחשבון עוד בשלב התכנון וכי יימצא בהקדם פתרון לבעיה בכל בתי העלמין הרגילים והצבאיים כאחד.

בית העלמין של דימונה זכה לאחרונה לעזרה משמעותית בשמירה על מראהו היפה. ביום חמישי א' באייר (ה-15 באפריל) השנה הגיעו כ-60 תלמידים מבית הספר הרב תחומי על שם אפלמן למבצע ניקיון בבית העלמין.

על העבודה פיקחו מנהל חטיבת הביניים מר יעקב מאדי והמורים אהרון משה שוקרון, אליהו אמסלם, שרלי אלמועלם וגילה ביטון.
על ארגון המבצע הופקד אגף שפע בעירייה, בראשותו של מר יהושע אמסלם, שדאג לצייד את תלמידים בכלים ובאביזרים הדרושים לעבודה והתייחס אל הפרויקט בכל הרצינות הראויה.

במשך כמה שעות עמלו הנערים והנערות, תלמידי ט1 בנים וט1 בנות, על החלקה שהוקצתה להם לניקיון על ידי מר מאיר חזן. הם מילאו שקית אחר שקית במרץ רב, פינו פסולת, ניקו שבילים והוכיחו דבקות, מסירות ואהבת עמל. אין ספק כי התלמידים עמדו על חשיבות שמירת ניקיונו של בית העלמין, המשרת את כל תושבי דימונה, כחלק ממתן הכבוד הן לקבורים והן למבקרים.

הרגשת השליחות והמצווה ששרתה על התלמידים במהלך העבודה הביאה רבים מהם להביע נכונות להמשיך להתנדב למבצעי ניקיון בית הקברות גם בעתיד.

אנו רוצים לשלוח מכאן תודה ו"יישר כוח" לסגן ראש העיר וממונה על אגף שפע, מר יהושע אמסלם, למר מאיר חזן, למר דני יפרח ומר משה מלכה, וכן למתנדבים הקבועים של העיר, מר צ'רלי ביטון ומר יאיר בר גיל.

מעל הכול אנו רוצים להודות לכם, התלמידים והתלמידות שהשתתפו בניקיון בית הקברות. אנו גאים בכם על תרומתכם וגאים על כך שדימונה התברכה בצעירים אכפתיים ומעורבים כמותכם. תודות לכם יכולים בני העיר לבקר בבית קברות אסתטי, נעים ומטופח. אנו בטוחים כי תרומתכם לעיר רק תלך ותגדל, וכי דימונה תמשיך להתגאות בכם תמיד.

תמונות ממבצע ניקיון בית העלמין בדימונה

קבלן מצבות מדימונה החליט להסליק קילוגרמים של חשיש בקברים – אחרי הכול, הוא יכול לסמוך על כך שהלקוחות תמיד יבחרו בזכות השתיקה.

שוטרי משטרת דימונה, שנלחמים בסמים ובפשיעה בעיר הדרומית באופן שוטף, בוודאי חשבו שהם כבר שמעו וראו הכול. אנשים מטמינים ומסליקים סמים בשלל דרכים: בנקבי הגוף, בקיבה (לאחר עטיפתם ובליעתם), בחפצים יומיומיים ותמימים לכאורה ובמקומות מסתור נחבאים אל העין בבתים פרטיים ובשטחים ציבוריים. אבל מתברר שהדרכים המקוריות להסתרת סמים עולות על כל דמיון. לפני זמן מה נעצר לחקירה תושב העיר בן 25 שעובד כקבלן מצבות בעיר.

מידע מודיעיני שהגיע למשטרה התריע על כך שהצעיר משתמש בבית העלמין בעיר כמקום מסתור להטמנת סמים. לא, לא מדובר בהחבאת הסמים מתחת לספסל או לאבן בבית העלמין. קבלן המצבות היצירתי החליט לנצל את יתרונות המקצוע, ובעת הקמת המצבה טמן את מנות הסם בתוך הקברים.

בהוראת פקד שמואל אטיאס, קצין המודיעין והבילוש של התחנה, נשלח כלב גישוש לרחרח בבית העלמין. כלב הגישוש נעצר עד מהרה לפני מצבה, ואישור מיוחד שניתן למשטרה הוביל לפתיחת הקבר, שבו נדהמו השוטרים לגלות 6 קילוגרמים של חשיש.

בביתו של הצעיר נתגלתה מנת חשיש נוספת, אך הפעם במשקל 300 גרם בלבד. נראה שקבלן המצבות סמך על כך שהקבר יהיה מחבוא בטוח יותר ושהאדם הקבור בו יהיה השותף לסוד האולטימטיבי.

הקבלן הסטלן הובא להארכת מעצר, וכנראה ייזכר במשטרה כמי שנתן פירוש מקורי במיוחד לביטוי "לקח איתו את הסוד לקבר" – רק מה חבל שמדובר בקבר של איש זר.

נותר רק לדמיין עוד את בני המשפחה עומדים מעל הקבר במהלך האזכרה, קוראים קדיש ודומעים, ולא יודעים כי המנוח כנראה נמצא בעולם שכולו טוב מסוג אחר…