הלוויה של דודו טופז הייתה הלוויה המתוקשרת והגדולה ביותר שהתרחשה השנה. דודו טופז התאבד בתאריך ה- 20.08.2009 בתא המעצר בבית כלא ניצן ברמלה לאחר שנעצר עקב ייזום מעשי אלימות נגד אנשי תקשורת מהתעשייה – שירה מרגלית ואבי ניר.
טקס הלוויה היה מתוקשר מאוד ורבים באו ללוות את טופז ולהיפרד ממנו בדרכו האחרונה. דודו טופז נקבר בבית עלמין ירקון בחלקת האמנים, לצד אמנים נוספים ובסמוך לחלקת הקבר של עופרה חזה ז"ל.
דודו טופז היה בן 62 במותו ויהיה זכור לכולנו בתור איש טלוויזיה מהגדולים שידעה מדינת ישראל.
לפני כחודש – באמצע חודש נובמבר, נפטרה סבתו של רותם גרוסמן אשר הייתה תושבת העיר הרצליה שנים רבות.
רותם הגיע לבית עלמין ברחוב פינסקר בהרצליה ופנה לחברה קדישא הרצליה בכדי להסדיר ולארגן את טקס הקבורה וחלקת הקבר בבית העלמין כפי שמגיע לכל תושב הרצליה ששילם ביטוח לאומי במשך חייו – להיקבר ללא תשלום.
סבתו של רותם כתבה בצוואתה שהיא מבקשת להיקבר בחלקת ההגנה בבית העלמין כפי שראוי למי שהייתה ממקימי העיר אך בחברה קדישא דחו את בקשת המשפחה בטענה שאין יותר חלקות קבורה פנויות בחלקת ההגנה. לטענתם כל החלקות שכרגע פנויות, שעוד לא נקברו בהן נפטרים, נמכרו לתושבים שהחליטו להקדים את המאוחר ורכשו חלקות קברים בעודם בחיים (לעיתים קרובות כאשר אחד מבני הזוג נפטר, הבן או בת הזוג שעדיין בחיים רוכש את החלקה הצמודה).
יעל רגמן נגד חברה קדישא הרצליה
לאחר התערבותה של ראש עיריית הרצליה – יעל גרמן, הנושא נבדק ונמסר על ידי נציגים של משרד הדתות אשר ונמסר שבבית העלמין הרצליה נשארו כ- 120 מקומות קבורה כפולים ועוד כ- 50 מקומות קבורה רוויה ובחלקת ההגנה לא נשארו יותר מקומות קבורה פנויות.
יעל גרמן ניצלה את ההזדמנות בראיון בחדשות ערוץ 2 והתקוממה נגד חברה קדישא הרצליה ובכלל – גרמן טענה ששירותי קבורה זה השירות הכי ציבורי שיש ולמרות זאת הוא מתנהל על ידי גופים פרטיים, על ידי חברות קדישא השונות בישראל (חברה קדישא הינה עמותה פרטית).
גרמן טוענת שיש פה בעיה כיוון שאין שקיפות ולא ניתן לקבל דיווח ולדעת כל הכנסות והוצאות של העמותה.
גרמן סיפרה שבעבר, כאשר רצתה לשפץ את הגדר ולבנות חומה מסביב לבתי עלמין פינסקר בהרצליה וביקשה מהחברה קדישא למממן את עלויות החומה היא נתקלה בסירוב ולבסוף הייתה צריכה למממן חצי מעלות החומה מכספי עיריית הרצליה.
כנראה שכל המקרים האחרונים הרתיחו את ראש עיריית הרצליה שנלחמה על כך שבית העלמין החדש שבתהליך הקמה (תכנית גליל ים) ינוהל על ידי תאגיד ציבורי שיהיה כפוף לעירייה וכאמור יטפל בכל שירותי הקבורה בבית העלמין. גרמן הצליחה במלחמתה כנגד חברה קדישא הרצליה ועשתה הסטוריה קטנה – זה תקדים, זו פעם ראשונה שעירייה תפעיל גוף פרטי לשירותי קבורה ולא חברה קדישא תספק את השירותים ותנהל את בית העלמין.
גרמן היקרה, אני מודה לך על המאבק בחברה קדישא ובטוח שעוד כולם יודו לך על כך (חוץ מהחבר'ה בחברה קדישא הרצליה כמובן).
שלחו לי את הסרטון שהתפרסם באתר "מאקו" ובחרתי לשתף אתכם בסרטון. למרות שאני משתדל להיות רציני בחרתי להציג את הטקס לוויה כי חשוב לי להציג גם קטעים קצת שונים מהתחום – אני בדעה שהבלוג שלי לא צריך להיות בלוג אבל ומותר לי להציג גם קטעים מסוג זה.
לא ברור איפה התקיים טקס הלוויה הזה אך הוא שווה צפייה ואם למי מכם יש מושג אני אשמח לדעת.
נהוג להדליק נר נשמה לעילוי נשמת הנפטר (הנר נקרא גם נר זיכרון). הדלקת נר נשמה מקובלת בבית העלמין בחלקת קבר כאשר עולים לקבר הנפטר – מדליקים נר נשמה ומניחים על המצבה או במתקן המיועד להדלקת הנר. נהוג להדליק נר גם בבית המשפחה במהלך השבעה, ביום השנה לזכר הנפטר או לפי רצון המשפחה בתאריכים סמליים לזכר הנפטר בפינת הנצחה בבית המשפחה לזכרו.
כיום ישנם מספר סוגים שונים של נרות נשמה וזיכרון להנצחת נפטרים - ריכזתי עברוכם את הסוגים השונים של הנרות ומידע קצר אודות כל סוג נר נשמה:
נר נשמה סטנדרטי – נר רגיל העשוי חלב אשר דולק במשך מספר שעות בהתאם לגודלו של הנר (נהוג להדליק נר הדולק 24 שעות לפחות).
נר נשמה סולארי – נר חדשני הממוקם בתוך מתקן בית נר ופועל על אנרגיית השמש באמצעות תאים סולאריים שעל מכסה בית הנר. היתרון של נר נשמה סולארי הוא שהנר דולק כל משך היום ולמשך מספר שנים עד שהתאים הסולאריים מפסיקים לעבוד (3 שנים בערך).
נר נשמה חשמלי – נר המחובר לתקע חשמלי ופועל באמצעות חשמל. הנר מתאים מאוד לפנית הנצחה וזיכרון לזכר הנפטר בבית המשפחה.
נר תמיד – נר המיועד לבתי כנסת ולעיתים רבות משפחות מעוניינות להנציח את שם יקיריהן בבית כנסת באמצעות תרומת נר תמיד שעליו חרוט שם הנפטר לבית כנסת.
מקווה שעשיתי קצת סדר במגוון סוגי נרות נשמה וזיכרון להנצחה.
משפחות רבות אינן יודעות כיצד לפעול במקרה של פטירה ולכן כתבתי מדריך פטירה בבלוג בכדי לעזור למשפחות לדעת כיצד לפעול במקרה פטירה במשפחה.
במדריך פטירה ניתן לקרוא מידע על:
הודעה על פטירה – למי מודיעים במקרה פטירה וכיצד יש לפעול?
טקס קבורה – תיאום טקס קבורה ולוויה מול הגופים ברלוונטיים.
מודעת אבל – פרסום מודעת אבל בעיתונים וברחוב בו התגורר הנפטר ו/או בבית בו יושבים שבעה.
אחד המקצועות הקשים ביותר מבחינה נפשית הוא לעסוק בבניית מצבות קבורה לזכר נפטרים. אחד הקשים ולא הקשה ביותר כיוון שיש עיסוקים עוד יותר קשים בתחום האבל – טיהור גופות וקברות נפטרים.
כל אותם בעלי מקצוע עוסקים ומתמודדים כל יום עם מוות, קבורה, אבל ושכול.
מקצוע שכה קשה להתמודד איתו מבחינה רגשית – כיצד קבלני מצבות משווקים את עצמם? כיצד הם פונים למשפחות האבלות? ואיך הם רואים את המקצוע שלהם?
מצד אחד קבלני מצבות רוצים להשיג עבודה לפרנסתם אך מצד שני לא תמיד פשוט לפנות למשפחה אבלה ולשווק את עצמך (אני לא מדבר על קבלני מצבות שתוקפים כל משפה וקרוב משפחה של משפחה אבלה בכדי להשיג עבודה).
שאלתי מספר קבלני מצבות את השאלות שכתבתי כאן וקבלתי תשובות לשאלותיי.
קבלן מצבות בשם חן וינקלר סיפר לי שהוא קבלן מצבות דור שלישי במשפחה כך שהוותק והניסיון עושה חלק גדול מהעבודה כיוון שחוזרים אליו משפחות שהשתמשו בשירותיו כבר בעבר.
בנוסף, חן וינקלר רואה את עבודתו כהנצחה וזיכרון של הנפטר ויש בזה כבוד גדול להנציח נפטר במיוחד אם עושים זאת באופן מיוחד וסמלי לזכור של הנפטר על ידי הקמת מצבה מיוחדת – מצבה מעוצבת. וינקלר הינו אומן במקצוע ועוסק בפיסול אומנותי וכמו כן בעיצוב מצבות קבורה.
קבלן מצבות נוסף איתו שוחחתי הינו – איתן ליבוביץ. איתן גם הוא המשיך את מקצוע של אביו ז"ל שהקים את העסק לפני עשרות שנים. איתן מספר שאצלו השירות והאמינות הם מעל הכול ואלו הסיבות שמשפחות אבלות פונות אליו שוב ושוב ובוחרות בו לבנות מצבות לזכר יקיריהן.
לטענתו בתחום הזה כאשר השירות הוא טוב זה עושה את שלו ומעריכים אותו על זה וזוכרים זאת גם בעתיד.
לדעתי יש לאיתן יתרון גדול נוסף בכך שהוא ממוקם בכניסה לבית העלמין בעיר רחובות – אף אחד שמגיע לבית העלמין לא יכול לפספס אותו.
גם חן וינקלר וגם איתן ליבוביץ ציינו בפני שההתמודדות עם המשפחות האבלות היא לא קלה ולעיתים קשה מאוד – יש לגלות רגישות רבה לאותם משפחות. לרוב הן מאוד מבולבלות ולא יודעות מה לעשות ולבחור. במיוחד משפחות שמצואות את עצמן פעם ראשונה באותה סיטואציה.
הם מגלים רגישות למצב ומכבדים כל החלטה של כל משפחה – עונים על השאלות ומסבירים בסבלנות. לא קל להגיע לבית המשפחה ולשוחח עם אדם שנמצא באבל אך זו המציאות וחלק מהמקצוע של כל קבלן מצבות.
היו מספר קבלני מצבות נוספים שהתקשרתי אליהם אך הם נפנפו אותי ובקשו שאתקשר מאוחר יותר לאחר שהסברתי להם שאני לא לקוח פוטנציאלי חס ושלום אלא רב אדם סקרן שמעוניין לקבל מספר תשובות לשאלות על קבלני מצבות ולשתף את הציבור בבלוג שלי.
לאחרונה נתקלתי במוצר חדשני בבתי עלמין שאני מתחיל לשים לב שנהיה יותר ויותר פופולארי בבתי עלמין. המוצר הוא נר נשמה סולארי שזה סוג של נר זיכרון שנשאר דולק תמיד כיוון שאין צורך להדליק אותו כיוון שהוא פועל על אנרגיה סולארית (מהשמש).
החלטתי להתעניין במוצר החדשני ולבדוק מספר דברים עם החברות שמוכרות אותו.
והנה תוצאות הבירורים שעשיתי:
ראשית בדקתי עם חברת גינות עדן אשר משווקת את המוצר – החברה טוענת שהנר פועל במשך כשלוש שנים ושהאחריות על מוצר הינה לשנה. הבחור הנחמד שענה לי לטלפון הדגיש שמדובר על תאים סולאריים שקשה לצפות בדיוק את משך תפקודם וזה משתנה מאוד בהתאם למזג האוויר בבית עלמין בו מונח הנר בדיוק כמו שקשה לצפות אורך חיים של כל מכשירים חשמליים.
עוד טען הבחור האדיב שגינות עדן הינה החברה היחידה שמספקת את נר הנשמה הסולארי עד בית העלמין – כלומר החברה מתקינה את הנר על המצבה ולאחר מכן שלוחת תמונות ללקוח. כל הכבוד על השירות שלהם כי בטח ישנם אנשים (או יותר נכון נשים בדרך כלל) שלא ישמחו להתקין את הנר בעצמם.
שאלה נוספת שעניינה אותי הייתה – האם הנר כשר? האם נר נשמה חדשני זה תקף מבחינת ההלכה והיהדות?
אז מסתבר שכן, ושיש אישורים לכך ממספר רבנים מפורסמים.
אני לא הסתפקתי באישור הרבנים והחלטי לבדוק זאת עם רב נטרלי ואכן קיבלתי ממנו תשובה חיובית שאכן הנר מקובל בהלכה ואין כל איסור להשתמש בו.
מהבירור שעשיתי, ישנם בסך הכל 2 חברות שמייצרות / מייבאות נר נשמה סולארי – שתי החברות הן חברות מאשדוד ,אחת נקראת נר לחיים והשנייה נר ושם. לדעתי המוצר של נר לחיים מרשים יותר מבחינת העיצוב שלו.
אז אחרי שבדקתי את כל השאלות שמצאתי לנכון לשאול לגבי הנר הסולארי, אני רוצה לומר שלדעתי הנר או המוצר זיכרון הזה מכובד ושומר על כבוד הנפטר. בנוסף, הנר ידידותי לסביבה כי הוא לא מלכלך כמו נרות נשמה רגילים שכל פינה בבית עלמין מלוכלכת משאריות פחי נרות. או במילים אחרות – נר נשמה סולארי וירוק.
בעודכם מגיעים לבית העלמין בכדי להשתתף בטקס אזכרה או בטקס לוויה בבית עלמין והינכם מחנים את רכביכם במגרש חניה הסמוך לבית העלמין, ישנם גנבים אשר מתצפתים על הבאים והולכים וברגע שאתם נכנסים לבית עלמין הגנים נכנסים לפעולה, פורצים לרכב וגונבים חפצים.
התופעה הזו מתרחשת לעיתים רבות בהרבה בתי עלמין בארץ ויש לשים לה קץ!
בבית עלמין מורשה ברמת השרון, המועצה הדתית שבראשה עומד אברהם גמליאל החליטו לטפל בבעיה והקימו עמדת שמירה בכניסה לבית העלמין בצמוד לחניה ובה נמצא שומר במרבית שעות היום וכאשר בית העלמין פתוח. בנוסף התקינו מצלמות אבטחה בכדי לתפוס את אותם גנבים שמצליחים לגנוב מחוסר תשומת ליבו של השומר.
עניין אותי האם התופעה אכן הופסקה כתוצאה מהפעולות שבוצעו בבית עלמין מורשה ולכן הרמתי טלפון למועצה הדתית שטענה שמאז לא התקבלה יותר אף פנייה לגבי גניבה משטח בית העלמין. יופי!
בכל אופן, אני ממליץ לכם להיות מודעים לתופעה ולא להשאיר חפצים יקרים באוטו ולאלו שכבר נפגעו מהתופעה, אני מבקש מכם – תפנו למועצה הדתית או לחברה קדישא שאחראית על בית העלמין ולעירייה בבקשה לטפל בנושא כי רק אם יהיה רעש ינקטו צעדים לטובת כולנו (או יותר נכון לטובת כולנו חוץ מאותם גנבים).
האמת שביום שהמודעה פורסמה, חברים רבים שלי שלחו לי הודעות לנייד עם כיתוב מודעת האבל וחשבתי שצוחקים איתי שמישהו המציא סוג של בדיחה עם מודעת אבל מצחיקה ומפיץ אותה בין חברים אך לאחר כמה שעות בדקתי בעיתון והופתעתי לראות את המודעה מפורסמת בו.
ראשתי עצוב לשמוע על המוות ממחלת הסרטן שהתמשכה מספר שנים. יחד עם זאת מדהים לראות את הגישה שלו לחיים ולמוות. האדם הזה יזכר לעד כפי שהיה רוצה שיזכרו אותו, הוא בחר להנציח את עצמו כפי שהיה – אדם שנון ומצחיק בעל חוש הומור מדהים – יש אנשים שיש להם את זה ולדעתי זו תכונה מדהימה לשמור על חוש ההומור בכל עת.
דני ז"ל כתב עוד בעודו בחיים מודעת אבל והספד הומוריסטי לגמרי שלא ישכחו מי הוא היה ויזכרו אותו תמיד כאדם מצחיק ומיוחד ואם הוא הצליח לכתוב את דברים אלו זמן מה לפני שנפטר אז באמת שאי אפשר לזכור אותו בדרך אחרת.
אני מנסה לחתום את הפוסט באימרה מצחיקה אך כנראה שאין לי את זה…
טוב, די מוזר לקרוא את הכתוב על המצבה… מעניין אותי מאוד מי החליט לכתוב את הכיתוב על המצבה? הנפטרת עוד לפני מותה או שמא המשפחה? כנראה שלא אדע אך מה שכן, יפה לראות שחוש ההומור עדיין עובד גם בזמן האבל הן מצד המשפחה והן מצד הנפטרת לגבי השקפת חייה על המוות, הרי אומרים שהומור וצחוק מרפאיפ ומקלים במצבים של אובדן שכול וכאב.
מצבה זו מוכיחה שלפולניות יש גנים חזקים שנשארים לכל החיים ומעבר לך – כנראה שגם מעבר לזה. הפולניה הזאת בחרה לקחת איתה את הגנים הפולניים גם לחלקת הקבר ולכתוב זאת על המצבה. שלא ישכחו שהיא עדיין פולניה גם במותה!
בכל זאת קצת מוזר לקרוא את מה שכתוב על המצבה – דבר החריג בנוף בתי העלמין בישראל.
היום ביקרתי בבית עלמין בחיפה לצורך אזכרה לסבתא שלי ז"ל שנפטרה לפני עשר שנים – יהיה זכרה ברוך!
אחרי כל פעם שאני עולה לקבר של סבא וסבתא שלי או שאני נמצא בבית עלמין אחר אני נתקל בהזנחה שכל פעם מקוממת אותי מחדש. אולי אם אני יוציא את התסכול שלי בבלוג שלי הנושא יחלחל לאוזניים של האנשים שצריכים לטפל בדבר והנושא יטופל (או שאני סתם אופטימי).
כל משפחה שעולה לחלקת קבר של יקיריה נוהגת להדליק נר נשמה לזכר היקיר, יש כאלה שעושים זאת לצורך עילוי נשמת הנפטר ויש כאלה שעושים זאת מעצם המנהג, הטקס של העלייה לקבר.
גם אני ומשפחתי נוהגים להדליק נרות נשמה וזיכרון לזכר סבא וסבתא שלי כאשר אנו עולים לחלקת הקבר שלהם, אנחנו מאלה שנוהגים להדליק הרבה נרות ושמים אותם בבית נר וגם על כל מצבה מספר נרות.
נרות נשמה פזורים בין מצבות
עד פה הכל טוב ומכובד כפי שכתוב במנהג ואני עושה זאת בלב שלהם. הבעיה שלי מתעוררת שאני רואה את בתי העלמין מפוצצים בפסולת של נרות נשמה זרוקים בכל אזורי בית העלמין – בין מצבות וקברים, בשבילים, ברדיוס של הפחים ואין אף אחד לא טורח לנקות אותם ולהשליך אותם לפח. זה לא שהנרות הם בדיוק מהאזכרות שהיו אתמול אחר הצהריים ועובדי הניקיון לא הספיקו להשלים לפח, אלו פחי נרות שזרוקים שם חודשים ללא טיפול.
מדוע מנהג הדלקת נר נשמה צריך לטנף את בתי העלמין? מדוע בתי העלמין לא יכולים לדאוג לניקיון של פחי נרות נשמה הזרוקים בבתי עלמין? זה כבר נראה חלק בלתי נפרד מהדקורציה של כל בית עלמין במדינתנו.
אני לדוגמא משתמש בחברת תחזוקת מצבות אשר משמרת ומנקה את חלקת הקבר של סבא וסבתא שלי והם דואגים אחרי האזכרה להשליך אותם לפח כמו גם את זרי הפרחים שנובלים אחרי מספר שעות (שגם זו סוגיה שזקוקה לטיפול).
ברור שלא כל משפחה מעוניינת בשירותי ניקוי מצבות אז למה שבית העלמין לא ידאג לפחות לנקות את הנרות שפזורים בשבילים ובאזורים הציבוריים בבית העלמין?
אולי צריך לעודד את הנושא על ידי פחים המיועדים לנרות נשמה לצורך שימור על ניקיון ואיכות הסביבה?
אני מבקש לטפל בנושא ולראות בתי עלמין נקיים מפחי נרות נשמה.
עמותת "לנצח אחי" הוקמה במטרה לעזור ולסייע לאחים השכולים של חללי כוחות הביטחון במידנת ישראל.
מסתבר שאותם אחים שכולים לא מקבלים תמיכה ויחס ואין גוף כלשהו אשר תומך בהם ומסייע להם להתגדר על השכול והכאב. הארגון אשר מטפל בהורים שכולים של כוחות הביטחון הינו ארגון "יד לבנים" אך אותו ארגון לא מספק תמיכה והכרה באחים השכולים.
העמותה הוקמה ביולי 2007, על ידי 7 אחים שכולים אשר משקיעים מזמנם בעשייה יומיומית למען כל האחים השכולים במדינה במטרה לקבל הכרה במוסדות הממשלה. על פי הערכתם של מייסדי העמותה כמות האחים השכולים נאמד בכ- 60,000 אלף אחים.
מיותר לציין שהעמותה הינה עמותה ללא מטרות רווח – פעילי העמותה משקיעים מזמנם בהתנדבות כנה בכדי להוביל שינוי במעמדם של האחים.
אני מקווה שאכן ידעו לכבד, לתמוך ולהכיר גם באחים שכולים של חללינו ז"ל ושגם להם תהיה כתובת לפנות אליה לתמיכה ועזרה.
